על שתי פסיכולוגיות שהפכו לנשיאות ארגון ה-APA

5 נובמבר , 2020   |   רוני, מנהלת מקום למטפלים.

איננו יודעים רבות על פסיכולוגיות שהגיעו למעמדים גבוהים בקהילה המקצועית. מאמר זה עוסק בשתיים מהן, שהגיעו להיות נשיאות ארגון ה-APA. ארגון ה-APA, האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, אחראית, בין היתר, על כתיבת ספר האבחנות הפסיכיאטרי, ספר ה-DSM. שתי הפסיכולוגיות שאדבר עליהן הפכו לנשיאות הארגון בתקופות שונות: בתחילת המאה ה-20 ובסוף המאה ה-20. למרות התקופות שהשונות שבהן פעלו, שתיהן עברו דרך לא פשוטה בשל היותן נשים ובכל זאת הגיעו להישגים משמעותיים ויוצאים דופן.

מרי ויטון קלקינס (Mary Whiton Calkins)

מרי ויטון קלקינס (1863-1930) הייתה פילוסופית ופסיכולוגית ממוצא אמריקאי. מרי גם הייתה לאישה הראשונה שהפכה לנשיאת ארגון ה-APA.

מרי התחילה ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה בתקופה שבה שלנשים רבות לא היו הזדמנויות דומות. למרי היו גם מכשולים בכך. כך למשל, מרי רצתה מאוד להתקבל ללימודים באוניברסיטת הארוורד, אך האוניברסיטה לא אישרה לנשים באותו הזמן ללמוד במוסדה. ועם זאת, מרי קיבלה אישור להשתתף ולהקשיב להרצאות כתלמידה שלא מהמניין. הרצאות הועברו על ידי הפסיכולוגים בכירים ביותר באותה תקופה, כגון ויליאם ג’יימס, אבי תחום הפונקציונליזם בפסיכולוגיה. מרי למדה מויליאם ג’יימס גם באופן אישי יותר וחקרה יחד איתו בתחום הפסיכולוגיה.

בשנת 1891 מרי חזרה לקולג’ ולסלי, קולג’ של נשים שבו היא למדה לפני שהחלה ללמוד בהארוואד. היא הקימה בו את תחום הפסיכולוגיה לראשונה. בשנים שלאחר מכן, מרי פרסמה מחקרים רבים, בין היתר בנושאים של חלומות, אסוציאציות וזיכרון. לאחר שעברה מסע תלאות, מרי קיבלה לבסוף את תואר הדוקטור שלה והחלה לפרסם מאמרים וספרים נוספים ורבים.

בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, מרי זכתה בכמה וכמה הישגים. בין היתר, היא דורגה גבוה ברשימת 50 הפסיכולוגים המובילים ובשנת 1905 היא נבחרה כנשיאת ארגון ה-APA. היא פרסמה עשרות מאמרים במהלך הקריירה שלה. מעבר להישגיה בתחום הפסיכולוגי, מרי גם נלחמה על זכויות נשים, ובכלל זה גם על זכויותיה שלה בשל האפליה שחוותה. היא הייתה סופרג’יסטית ונלחמה באופן פעיל למען זכות ההצבעה לנשים.

גנט טיילור ספנס (Janet Taylor Spence)

ג’נט (1923-2015), פסיכולוגית ממוצא אמריקאי, התעסקה וחקרה את תחום החרדה והמגדר והייתה לאישה השישית שהפכה לנשיאת האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA).

ג’נט למדה את שלושת תאריה בפסיכולוגיה באוניברסיטאות בארצות הברית. היא למדה מחוקרים משפיעים באותה תקופה, והיא חקרה ועסקה בתחילת דרכה בעיקר בנושא החרדה. ג’נט גם פיתחה כלי ראשון מסוגו באותו הזמן אשר מודד חרדה, ונקרא TMAS. בשנת 1949, ג’נט קיבלה את תואר הדוקטור שלה בפסיכולוגיה.

ג’נט המשיכה לקריירה אקדמית והוציאה מגוון מאמרים, בעיקר בתחום החרדה. במהלך הקריירה שלה, ג’נט התפתחה וחקרה תחומים פסיכולוגיים נוספים: חקר החרדה היה עיקר עבודתה, אך היא גם חקרה בתחומים של סכיזופרניה, פסיכולוגיה התפתחותית והטיות מגדריות. למרות הישגיה הרבים, היא חוותה לראשונה אפליה מגדרית במהלך שנות ה-60, כאשר בכירים באוניברסיטה התנגדו למינויה כחברת פקולטה. בהמשך היא הצליחה לקבל משרה באוניברסיטת טקסס והיא אף נבחרה בהמשך ליושבת ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה.

בשנת 1985 ג’נט נבחרה לנשיאת ארגון ה-APA. בהמשך דרכה היא קיבלה מגוון של פרסים על הישגיה ואף נוסד פרס על שמה לחוקרים משפיעים. במהלך הקריירה שלה, ג’נט פיתחה גישות מחקריות חדשניות וכלי מחקר רבים אשר קידמו את המחקר הפסיכולוגי ומשפיעים עד היום.

מאמר זה מבוסס על שני ערכי וויקיפדיה שכתבתי כחלק מפרויקט “ויקי נשים”,
הנלחם למען סגירת הפערים המגדריים בוויקיפדיה: https://bit.ly/37X9eYn ו- https://bit.ly/2HJO3P7.